דלג לתוכן הראשי
אלון לויטה צילום חוצה גבולות

עוד חודש לטיסה

את הידיעה שאמת היא, ללא תנאי. מאז חזרתי לשם בגפי, הפעם סוף סוף שוב עם אלון. ארבעת ילדינו נשארים להיות ארבעה עוגנים חזקים מאין כמוהם, להבטיח את פתיחת הלב שיתמתח מיבשת אל יבשת בפישוק עצום שיוכיח לנו שהלב יכול להתרחב. שהמציאות יכולה להתרחב. שהמסוגלות יכולה להתרחב. הבית פה איתן ושקט, בעוד הבית שם מבקש ממני כעת מגע מחודש. אלון יהיה מופקד על התיעוד הוויזואלי, בעוד אני אהיה ממונה על תיעוד הידע הנכחד. הידע המאורי כולו תורה שבעל פה, עובר מדור לדור באמצעים חווייתיים כמו גילוף, טווייה, ריקוד, דקלום ושירה. הידע, בהיותו לא כתוב ואינו מוסבר, מבקש להיכנס אל הלב ולהיחקק עמוק בתוכו. אני מבקשת להיות ראויה להמשך הנחלת ידע זה. לבוא פתוחה, קשובה, צנועה במידה הנדרשת ולהיות שליחה נאמנה למה שמבקש לעבור הלאה, דרכי.
האדמה שם ירוקה, רוויה, כאובה. נפשי יוצאת אליה מתוך געגועים ותשוקה עזה. המים צוננים, טהורים, זורמים בשפע. ההרים גבוהים ורחוקים. המרחבים הישראלים תמיד היו תמציתיים, מוצפנים, עוצמתיים בגלל איזו רוח נעלמת ולא בגלל ממדים של גודל וכמות. התמצית האנרגטית של ארץ ישראל מבקשת להתאחד עם האדמה הפתוחה, הנדיבה, היפה של ניו זילנד. יחברו אדמות אלו בלבי ואני מבטיחה לראות בהן בית גידול ראוי למה שמבקש לצמוח עליהן. אשתדל בכל מאודי להיות גננת מסורה, להצמיח גידולים ראויים. הם יובאו כאן, במהלך מסענו בן החודשיים, לאורך ינואר - פברואר 2013. לו יהי.

יש לכם פרויקט צילום?

אדריכלות, תעשייה, מזון, מוצרים או צילום אוויר – אשמח לשמוע ולהציע את הדרך הנכונה לצלם אותו.