דלג לתוכן הראשי
אלון לויטה צילום חוצה גבולות

שבוע לטיסה

המורה אמר שיש דבר אחד בעולם שאסור לשכוח

אילו היית שוכח את כל היתר, וזוכר רק אותו לא הייתה לך כל סיבה לדאגה

אבל אם היית זוכר ומבצע את כל שאר הדברים ושוכח רק אותו, היה זה כאילו לא עשית כלום.

דומה הדבר כאילו שלח אותך מלך לארץ אחרת בשליחות מיוחדת

אתה נוסע לארץ ההיא, וממלא משימות אחרת

אבל לא את המשימה שלשמה נשלחת

ולכן כאילו לא עשית דבר.

האדם הגיע לעולם כדי למלא משימה מיוחדת וזוהי מטרתו.

אם אין הוא ממלא אותה, כאילו לא עשה דבר.

(נכתב על דלת בחווה "חלב עם הרוח" ביודפת)

המשימה שלי הפעם היא לפגוש את המורה. מורתי המאורית, מהינק'ורה ריינפלד, נפטרה לפני 5 שנים. הצלחתי להגיע אליה, ליוויתי אותה אל מותה. והמורה החי? האם אצליח לחבור אליו? אני תפילה שיסתייע בידי. הידע המאורי הוא ידע נכחד. מסולף, מעוות, מדוכא כפי שכל תרבות ילידית נהייתה לאחר המפגש עם התרבות המערבית הכובשת. כבת הארץ שלנו אני מגיעה לשם עם היכרות עם מחוזות הדיכוי, הדיאלוג בין כובש ונכבש. זה מוכר לי, הכאב הזה. הרבה אי שקט יש בי בימים אלו, ריצוד פנימי של חוסר וודאות. הידע המאורי אינו נפתח בקלות לכל המעוניין. כפי שמקשים על המבקש להתגייר, גם המאורים אינם ממהרים להתמסר, שמא ייעשה שימוש לרעה בידע המסורתי. האם המורה יתגלה? האם אהיה ראויה גם הפעם? אין לי אלא להציע את עצמי. אני חוצה את כדור הארץ מתוך נכונות מלאה לומר "הנני". השאר אינו תלוי בי. ארבעת ילדינו בחדווה. בהתלהבות לקראת האתגר, חודשיים בלי אבא ואימא. אני נותנת להם במתנה את אמוני בהם ואת מרחב העצמאות, לגלות בתוכם יכולות שבשגרה אינן מתגלות. אני נוסעת כי אני מתבקשת לנסוע, ולא הופכת אותם לסיבה שבעטיה לא אמלא את שליחותי. אני מבקשת מכל מי ומה שיכול לתמוך את מסענו להתפלל לדיוק שיתרחש, ללבבות שייפתחו, ליכולות שיתגלו ולידע שימשיך לחיות.

יש לכם פרויקט צילום?

אדריכלות, תעשייה, מזון, מוצרים או צילום אוויר – אשמח לשמוע ולהציע את הדרך הנכונה לצלם אותו.